תכלת Tekhelet

קרן התכלת Keren HaTekhelet

 
העקרונות לזיהוי החילזון והתכלת  |  PUBLICATIONS IN ENGLISH  |  פרסומים בעברית  |  תשובות מאת פוסקים  |  



Counter:

Home >> פרסומים בעברית >> מכתב תגובה אל הרב שלמה אבינר שליט"א
 
 
 בע"ה                                                            ‏יום שישי, כ"ח שבט, תשס"ג
‏31/01/2003
אבינר
 
מכתב גלוי
לכ'
הרב שלמה חיים הכהן אבינר שליט"א
ראש ישיבת "עטרת כהנים" בירושלים שבין החומות
 
הנדון: "ציצית תכלת"
רשימתך ב-מעייני הישועה, גיליון כא שבט תשסג
 
 
מסקנתך שם -שבימינו אין להטיל פתיל תכלת על הטלית - מסתמכת על ארבע הקביעות המצוטטות להלן, שעליהן אבקש להעיר אחת לאחת בהתאמה, בצירוף תשובות מאת -
·         בית הלוי זי"ע
·         הרה"ג שלמה זלמן אויערבאך זי"ע
·         הרה"ג לוי יצחק הלפרין שליט"א
 
1.      כתבת: "בעל בית הלוי, רבי יוסף דב מבריסק, הסובר שבהעדר מסורת רציפה, אי אפשר כלל להקים כלל לתחיה זיהוי בעזרת הוכחות. עניין מדעי שנעלם."
 
אדרבא. בית הלוי עמד על כך שיש לקיים את המסורת האומרת שעוד בשלהי עידן הסבוראים "התכלת נגנז" (מדרש במדבר רבא יז ה; תנחומא שלח טו). תנאי מוקדם לזיהוי התכלת יהיה אפוא דווקא העדר מסורת רצופה לגביו.
והנה דברי בית הלוי אל האדמו"ר מראדז'ין הרב ג"ח ליינר שהביאם בהקדמה ל-מאמר עין התכלת (עמוד יג):
"הגאבד"ק בריסק דליטא שיחיה מסר כל טעמו ונימוקו בדבר מיאונו במצות התכלת לאחד ממיודעינו שיכתוב ויאמר לנו משמו בזה הלשון:
"כמע"ל לא ביאר בדבריו מה זאת מצא אחר שנשכח, אם מציאת הדג או הוצאת צבעו, ורק אחרי אשר כמע"ל יברר זאת, היינו האם היה בזה דבר הנשכח והוא מצאה, אז נהיה מחויבים לשמוע אליו וללבשו.
"אכן אם נאמר כי  הדג היה במציאות, וגם הוצאת צבעו היה ידוע בכל זמן מהזמנים שעברו עלינו מעת שפסקה התכלת בישראל, ועל כל זה לא לבשוהו אבותינו ואבות אבותינו, הרי הוא כאילו יש לנו קבלה ומסורה מאבותינו כי זה הדג וצבעו איננו החלזון והתכלת אף שהוא בכל הסימנים שסמנו חז"ל. כי אפילו נרבה כחול ראיות לא יועילו נגד הקבלה והמסורה.
"ורק אחרי אשר יברר לנו כי דג זה או מלאכת צבעו נפסק ונשכח מציאתו או ידיעתו בשום זמן מהזמנים ונפסקה בזה הקבלה, אז יהיה לנו דברי ההלכה לראיה.
"ע"כ דבריו שיחיה"
 
2.     כתבת: "כידוע ארגמון קהה קוצים זהו הזיהוי השלישי. הראשון של האדמו"ר מראדז'ין, וחסידי ברסלב גם אמצו אותו. אחר כך הזיהוי של הגריא"ה הרצוג. ועתה הזיהוי השלישי."
 
ונהפוך הוא! כבר בשנת תקצ"ד זוהה חילזון קהה קוצים כחלזון התכלת במחקר המדעי של פרופ' ביציאו (כדברי הגריא"ה הרצוג בספרו על התכלת, עמוד 63, הוצאת כתר]. בשנת תרמ"ח האדמו"ר מראדז'ין כתב:
"הנה בכל ספרי מחקרי שלל צבעים ובכל ספרי וחכמי מלאכת ההרכבה והפרדה אין שום ידיעה איך לצבוע צבע התכלת בדם ממיני בעלי חיים" (מאמר פתיל תכלת, עמוד מד).
מכאן למדים שתגליתו של ביציאו נעלמה ממנו. בלית ברירה, טרח האדמו"ר לחפש בעצמו את החילזון עד אשר נפלה עינו על דיונוןהרוקחים: אך חכמי הדור שללו בתקיפות זיהוי זה.
במחקרו המדעי, שהתפרסם בשנת תרע"ג, הגריא"ה הרצוג שלל אף הוא את הדיונון. הוא הוכיח כי "ההשערה שחילזון קהה קוצים הוא החילזון של תכלת, קרובה מאד אל הדעת". למרות זאת, הוא מפתיע את הקורא כאשר רואה לנכון לפסול זיהוי זה, ולהעלות מחדש את השערתו התחילית שחלזון התכלת יזוהה כמין סגולית. הוא מנמק פסילתו זו את החילזון קהה-הקוצים בהעדר התאמתו לכאורה לסימנים גופו דומה לים; ועולה אחת לשבעים שנה [מנחות מד ע"ב]. במחקר שפרסמתי ב-המעין (תמוז תשנ"ה), הראיתי כי חילזון קהה-קוצים כן תואם את סימני הגמרא האלה, בהסתמכי על ממצאים חדשים.
 
3.     כתבת: "גם אם נזהה סופית שזהו היצור הזה, נותר להכין את צבע התכלת. האם אנו מכינים בדיוק בדרך הנכונה. יש להוסיף חומרי לווי שונים. מי אומר שאלו החומרים הנכונים ושתהליך הייצור הוא הנכון?"
 
הרמב"ם בהלכות ציצית פ"ב ה"ב: כי נותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין. כסף משנה: נראה שזה כתב רבינו מדעתו שזה דרך הצבעין. מכאן שאין תהליך וחומרים "נכונים", כי יש לנצל את הטכנולוגיה המקצועית המעודכנת.
וזאת כדברי התוספות ד"ה בדאפיצן על הכנת קלף כשר בגיטין יא ע"א:
 והא בעינא כתב שאינו יכול לזייף [רש"י: שיהא הקלף מתוקן בעפצים בשעת עיבודו שעושים אותו שחור ושוב אין אדם עושה בה מחק וחוזר וכותב עליו מפני שיהא ניכר], וליכא! בדאפיצן. [תוספות ד"ה בדאפיצן. משמע דבלא אפיצא יכול להזדייף. ואם תאמר והיאך אנו כותבין בקלפין שלנו דלא אפיצן ספר תורה תפילין ומזוזות ודיפתרא פסול בכולהו כדמוכח בכמה דוכתי. ואור"ת דעיבוד סיד שלנו כעיבוד עפצים שלהם, דהא קלפים שלנו אין יכולין להזדייף].
הרי כאן אין חשיבות לחומרים ולתהליך כי הרי מה שקובע הוא טיב התוצר המוגמר בסוף התהליך.
בדומה לכך, בתכלת אין חשיבות לפרטי התוספים והתהליך כי רק טיב התוצר קובע, דהיינו השגת צביעה עמידה בגוון הדרוש.
 
4.    כתבת: "אדם פשוט וקטן, אינו רשאי להחמיר ברבים, במיוחד שבדבר שאין רבותיו מחמירים בו. החמרתו כאילו משדרת: 'כל הכבוד לרבותי, אך אני יותר חכם מהם ויותר צדיק מהם, הם אינם יודעים שזה תכלת, שזה חשוב, שזו מצווה גדולה. ואני כן יודע כל אלה. הם אינם כל כך מקפידים ואני כן מקפיד. אני יותר מהם. זו יוהרא. אמנם אם אדם יטיל תכלת לא בגלוי אלא על בגדיו המכוסים לא קיימת הבעיה של יוהרא. אבל בגלוי יש יוהרא."
 
הייתכן כך לכנות אדם פשוט וקטן בישראל ולקטרגו? האם לא מוטב שיהיו שוגגים ביוהרא ולא מזידים?
האם לא ינהג לחומרא בספק מצוות עשה דאורייתא, דהיינו לנהוג הלכה למעשה כאילו היא בוודאי דאורייתא?
 
מכל מקום, הוא כן נועץ כדין ברבותיו בטרם הטיל פתיל תכלת בציצית!
 
רבן ש"ז אויערבאך זצוק"ל אמר לי בשעתו כי מקובל עליו הזיהוי של חילזון קהה קוצים, כפי שהצגתיו בפניו. אך נזכר הוא בימי ילדותו שאז מי שלבש תכלת של ראדז'ין בטליתו הורחק בביזיון מלטבול במקווה! אם היית אתה הראשון לזהות את התכלת הוא הסביר לי לא הייתה לי בעיה להכריז שמתחדשת מצות תכלת בציצית. אבל יצא שם רע לעניין חידוש התכלת בעקבות מעשהו המופרך של האדמו"ר מראדז'ין. לא יהיה זה לכבודה של תורה אם אכריז אני על חידוש התכלת: יגידו עלי שאני עוד ראדז'ינר! לכן הוא סיכם אני אחתום השני לאחר שיחתום פוסק אחר.
ובמכתבו אלי כתב:
אחרי ברכת שלום רב וכט"ס, הנני מאשר שקבלתי מכתבו מיום ו' חודש זה. אך הואיל ואין לי ידע חשוב בענין זה, וגם כוחותי מוגבלים, לכן קשה לי לחוות דעת והנני רק בברכה שהקב"ה יישמחנו בישועות לנצח ונשמחה גם במצווה חשובה זו של תכלת.
 
בתשובתו מיום ג' בטבת תשנ"ו של הרה"ג ר' לוי יצחק הלפרין, ראש מכון מדעי טכנולוגי להלכה בירושלים, נכתב:
.. והנה גם בנושא זה, כמו בנושאים אחרים, עלינו לקבוע יותר עפ"י טביעת עין מאשר עפ"י סימנים, ועפי"ד הש"ס חולין צה ע"ב בנוגע להבדל בין טב"ע לסימנים: רב נתן בר אביי .. אי חזית ליה בודאי ידע ליה, ע"ש.
לפי"ז הרי אחרי שיש לנו עדות חיה על מפעל עצום של צביעה ע"י חלזונות בסביבת צור, ששם צויין בכתוב ובחז"ל מקום מציאת חלזון התכלת, וכלשונו של הגריא"ה זצ"ל "כאן נמצא כאן היה", שזו עדות חשובה וע"ד טב"ע במידה מסוימת. ולאור זה עלינו לדון שבנוגע להוכחה בסיסית וענינית, שהיא לכאורה מעבר לסימנים כנ"ל, הוא אותו חלזון שמוצאים ממנו לרבבות קונכיות במקומו כאמור, שיש בזה מעבר לסימנים. ואם ניתן להסתדר עם סימני חז"ל ודברים שחז"ל יחסו לחלזון התכלת, הרי שהיה מקום לקבוע שזה החילזון שדברו עליהם חז"ל.
לפי"ז שבנוגע לעצם הדבר, הרי שאם נפרש את דברי המדרש שהחילזון גדל ונרתיקו גדל עמו [דברים רבה ז א] או לשון הש"ס [שבת ע"ה] "פוצעו", ולפי"ז הרי שהוא בעצם הטב"ע ואינו בגדר של סימנים וכאמור בש"ס חולין. ואם ההנחה נכונה, הרי ביחס להצעתו של הגה"ק מרדזין זצ"ל הוכרע, הואיל ואין הוא בקונכייה. ובוודאי באם נמצא שגם הסימנים מתאימים באופן כללי. אלא שעדיין ניתן לדון בהצעתו של הגריא"ה זצ"ל והוא הסגולית. אלא שבזה העיד הוא בעצמו שההוכחות הנסיבתיות מוכיחות על ארגמון קהה הקוצים, אלא שע"ז היו לו קושיות מצד סימני חז"ל מצד "דומה לים" ומצד "עולה אחת לשבעים שנה". ובזה עלינו לדון מה קובע יותר, ההוכחות הנסיבתיות או הדיוק בסימנים שניתן לפרש בזה בכמה אפשרויות יותר וכאשר יתבאר. וע"ז מסתבר שניתן לבסס עפ"י דברי הש"ס חולין האמור שההוכחות הנסיבתית הם בגדר של טביעת עינא כאלו, והסימנים הם בוודאי רק סימנים וממילא שהם באופן שניתן באיזה שהיא דרך להסביר את דברי חז"ל בסימניהם.
ובמיוחד יש לנו לקחת כבסיס את בדיקות חז"ל ואת דברי הרמב"ם בהלכות ציצית האמור שהצבע עומד ביופיו אחרי כיבוסים שונים. והנה בנושא זה התייחס הר"ר ישראל ד"ר זיידרמן הי"ו בדברים שפירסם ברבים בנושא סימני חז"ל ובדברים שכתב בנושא הבדיקות והעמידה ביופיו וליתר הסימנים, כתב לבאר מאמרם ז"ל בענין. אחרי שהביא את דברי הרמב"ם "ותכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה הידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה" [רמב"ם ציצית ב א]: הדיו הסגול שבגוף הסגולית אינו עשוי בגלל הרכבו הכימי לתת צביעה יציבה כ"כ. הצביעה הכחולה מדיו הדיונון אינה עומדת בכביסה. לעומת זאת צבעי התכלת והארגמן המופקים מארגמונים, שמשתייכים מבחינת הרכבם הכימי לסוג אינדיגו, היו הצבעים היפים והיציבים ביותר בעולם העתיק. ע"כ.
ועוד כתב שם דרך להסביר את סימני חז"ל ודברי הרמב"ם שיהיו מתאמים עם חילזון קהה הקוצים עי"ש.
לענין הבדיקות של חז"ל כאמור, כתב לי במכתב שהחילזון הזה עמד בבדיקות. ואף שיתכן שיהיה ניתן לפרש בקלות יותר סימני חז"ל בחילזון הסגולית, אמנם עפ"י האמור הרי שחלזון קהה הקוצים ניתן לומר בו שהוא בגדר של טביעת עין ועפ"י חולין שם. אם יהיה קושי בין טביעת עין לסימנים, הרי אצטרך לילך בכיוון של הטב"ע ולא הסימנים. וממילא כן הוא בנד"ד .. מה נראה לי לענ"ד שקהה הקוצים הוא הקרוב ביותר. וממילא באם לוקחים רק אחד עם לבן רצוי הוא שיהיה הקהה הקוצים.
 
וב-ניר חברון, גיליון מס' 1 לפרשת תולדות תשנ"ז, כתב הרב דב ליאור שליט"א, ראש הישיבה ורב העיר קריית ארבע - חברון, כדלהלן:
שאלה:
 האם יש ענין בזמננו להטיל פתיל תכלת בטלית?
תשובה:
לאחר עיון בנושא שהועלה כבר לפני כמאה שנה על ידי האדמו"ר הרב חנוך גרשון ליינר זצ"ל, וכן גם בדורנו המשיכו לחקור את זיהוי החילזון של התכלת. לעניות דעתי נראה שממחקרו של ד"ר ישראל זיידרמן מסתבר מאד הזיהוי שלו, דהיינו החילזון ארגמון קהה הקוצים. ולו יצויר שלא זיהינו במאה אחוז, בכל אופן אין זה פוגם בעצם מצוות ציצית, שהרי יוצאים גם בשאר צבעים. כמו כן היות ומצד הספק אנו יכולים לקיים מצווה מהתורה ודאי שיש עניין לעשות זאת.
לדורות הקודמים וכן גדולי ישראל בתקופה שעברה לא הייתה אפשרות לקיים מצווה זו. בדורנו זכינו, לכן לא שייך לחשוש משום יוהרא.
מקורות:
מסכת מנחות לח.
רמב"ם הלכות ציצית פרק א' הלכה ז'.
ומב"ם הלכות ציצית פרק י'ב הלכה א'.
רמב"ם הלכות כלי מקדש פרק ח' הלכה י"ג.
הנצי"ב שאילתות קכ"ז אות י"א.
בעל המאור מסכת שבת פרק ב' (דף י"ב ברי""ף)
 
 
לסיום, דברי הגמרא: א"ר חנניא בן עקביא .. כל העוסקים במלאכת שמיים, לאתויי מוכרי תכלת, פטורים מק"ש ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה, לקיים דברי ר' יוסי הגלילי, שהיה רבי יוסי הגלילי אומר: העוסק במצוה פטור מן המצוות [סוכה כו ע"ב].
 
בברכה נאמנה
ישראל זיידרמן
ד"ר ישראל הכהן זיידרמן, מנהל מדעי, קרן התכלת
 

Go Back  Print  Send Page